החלטה בתיק רע"א 3821/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים וסרקרוג, רזי, שפירא) בע"א 1292/03 בו נתקבל בחלקו ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט מנהיים) בשני תיקים מאוחדים (ת.א. 3852/99 ות.א. 4307/99).

2.        כנגד המבקש הוגשו בבית משפט השלום בחדרה שתי תביעות לתשלום חיובים אותם הוא חייב, לפי הטענה, למשיבות, הן באופן ישיר והן כערב. המבקש נמנע במשך חודשים רבים מלהגיש תצהירי עדות ראשית ומסמכים מטעמו, בהתעלם ממועדים שקבע  בית המשפט לצורך כך, ובלא שביקש הארכת מועד. כן, לא התייצב לישיבת קדם המשפט האחרונה ביום 3.7.02, אף שנדרש לעשות כן על ידי בית המשפט. עורך דינו, אשר הגיע לישיבה באיחור ניכר, לא ידע להסביר את פשר היעדרותו של המבקש ואת אי הגשת התצהירים על ידו. אף על פי כן, איפשר בית המשפט למבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים והמסמכים עד ליום 7.7.02 ולא, ימנע ממנו להציגם או להביא עדים מטעמו. גם הפעם לא עמד המבקש בחובה הדיונית שהוטלה עליו. ביום 25.12.02 התקיימה ישיבה שנועדה לשמיעת הוכחות וסיכומים בעל פה, בה נדונה בקשה שהגיש עורך דינו של המבקש מספר ימים קודם לכן לשחררו מהייצוג, מאחר שפניותיו למבקש לסייע בעדו בהכנת תצהירי עדות ראשית הושבו ריקם. בית המשפט נענה לבקשה. גם הפעם המבקש לא התייצב לדיון, אף שעורך דינו הודיעו על מועד הדיון בעוד מועד, ועל בקשתו להשתחרר מהייצוג. לאור זאת, ניתן פסק דין בשתי התביעות המאוחדות, בהעדר המבקש, על פיו חויב לשלם למשיבים כ-600,000 ש"ח ולשאת בהוצאותיהם בסך 77,500 ש"ח.

3.        בקשת המבקש לביטול פסק הדין נדחתה על ידי בית משפט השלום בהחלטה מפורטת, אשר עמדה על התנהלותו הפסולה והזלזול שהפגין כלפי הליכי בית המשפט, תוך עשיית דין לעצמו. המבקש חוייב בתשלום הוצאות גם בגין בקשה זו. הוא ערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט מצא כי ראוי לדון בטענות המבקש לגופן, ולשם כך החזיר את הדיון לבית משפט השלום. עם זאת, ונוכח התנהגותו של המבקש ובהתחשב בסכומי התביעה, היתנה את הדיון החוזר לגופו בהפקדה על ידי המבקש של סכום של 200,000 ש"ח תוך 45 יום, ובתשלום מלוא ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבים בבית משפט השלום.

4.        המבקש עותר בפנינו למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו הוא טוען כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת בחבויות הכספיות אותן קבע בית המשפט המחוזי, ולכן, בפועל, פסק הדין בערעור נועל בפניו את שערי בית המשפט ומונע ממנו את האפשרות להביא לבירור טענותיו לגופן. כן הוא טוען כי לא התכוון לזלזל בהליכי בית המשפט, וכי סיכוייו להוכיח את הגנתו טובים. בקשתו היא לבטל את התנאים שהוצבו על ידי ערכאת הערעור כתנאי מוקדם לבירור התביעות לגופן.

5.        המשיבים מתנגדים למתן רשות ערעור. הם מתמקדים בתגובותיהם בהתנהגותו של המבקש במהלך ההליכים בבתי המשפט קמא, וטוענים כי התנהגות זו הצדיקה, למיצער, התניית החזרת הדיון לבית משפט השלום בהפקדת ערובה ממשית ותשלום ההוצאות שנפסקו לטובתם. על פי עמדתם, אין לקבל את הטענה כי לא ניתן למבקש יומו בבית המשפט לאחר שהפגין זלזול מתמשך בהליכים בלא נימוק מסבר את האוזן, וכי טענותיו בדבר מצבו הכלכלי הדחוק כלל לא הוכחו.

6.        אין מקום למתן רשות ערעור, ודין הבקשה להידחות. בקשתו של המבקש אינה מעלה שאלה כללית הראויה לדיון בערכאה שלישית (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור, פד"י לו(3) 123). מעבר לנדרש יצויין כי עיקר טרונייתו של המבקש נסבה על דרך הפעלת שיקול הדעת השיפוטי שהפעילה ערכאת הערעור בהתנותה את החזרת הענין לערכאה הדיונית בתשלום הוצאות שחוייב בהם למשיבים ובהפקדת ערבות בסך 200,000 ש"ח לתשלום הוצאות אם יחוייב בהם בעתיד. אין יסוד לטרוניה זו. חסד עשתה ערכאת הערעור עם המבקש בהחליטה על החזרת הדיון לבירור לגופו. אכן, כשם שזכות הגישה לערכאות זכות יסוד חוקתית היא, כך זכותו של נתבע ליומו בבית המשפט לצורך הגנה בפני תביעה שהוגשה נגדו גם היא זכות מהמעלה הראשונה. אולם מיצויין של זכויות אלה מותנה בעמידה בכללי יסוד דיוניים שנועדו לאפשר למערכת השיפוט לנהל הליכי משפט תקינים לטובת הציבור כולו ולהבטיח את זכותו של בעל הדין האחר למצות את זכויותיו הדיוניות הנתונות לו בלא הפרעה ובלא תקלה. בדרך התנהלותו הדיונית גרם המבקש לשיבוש ההליכים השיפוטיים בעניינו באופן ניכר. שיבוש זה, אפילו אין בו כדי לחסום בעדו מלנהל את הגנתו לגופה הרי, למצער, יש בו כדי להצדיק את חיובו בנשיאה בעלות התקלות להם גרם על דרך הטבת הנזק שנגרם לבעלי הדין האחרים עקב כך, ובהבטחת זכויותיהם מפני שיבוש נוסף בעתיד, באם יתהווה. על יסוד כל אלה, נכון איזן בית המשפט המחוזי את מכלול השיקולים הצריכים לענין כאשר קבע, מצד אחד, כי התביעות תוחזרנה לערכאה הדיונית לצורך בירור לגופן, אך בד בבד היתנה זאת בתשלום ההוצאות שנפסקו למשיבים, ובהבטחה בערבון מתאים הוצאות שייפסקו בעתיד, באם אכן ייפסקו כנגד המבקש.

אשר לגובהה של הערובה שנדרשה, טענותיו של המבקש לגבי דחקותו הכלכלית לא זכו לכל אישוש וביסוס בראיות, ולכן אין לקבלן.

על יסוד כל אלה, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

המבקש ישלם את הוצאות בקשה זו (בסכום כולל) בשיעורים הבאים:

משיבות 1 עד 3 הדדית - 5,000 ש"ח .

משיבה 4 - 3,000 ש"ח.

           ניתנה היום, י"ד בסיון תשס"ה (21.6.05).

ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: